אזרד נ' ביכורי השדה דרום שיווק תוצרת חקלאית (2002) בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 38,481 ₪ שעניינה חוב נטען בגין אי תשלום מלוא התמורה המגיעה לתובע, לטענתו, עבור עסקה למכירת בצל ולימון לנתבעים.

תמצית טענות התובע 

על-פי הנטען בתביעה, במהלך חודש אוגוסט 2011 נוצרה התקשרות בין הצדדים לצורך אספקת בצל ולימון ע"י התובע לנתבעות 1 ו- 3 (להלן: "הנתבעות"). לטענת התובע, הנתבע 2 (להלן: "יעקובי") הגיע לביתו במושב מלאה והתקשר עמו בעסקה להזמנת בצל ולימון ובגינה נמסרו לתובע שתי חשבוניות מאת הנתבעות. בפגישה נכח גם מתווך בשם בראק עלי מוחמד (להלן: "מוחמד" או "המתווך") שהתלווה ליעקובי והיה עד לעסקה האמורה שנכרתה בין הצדדים.

התובע טוען, כי ההסכם בין הצדדים היה שמחיר הבצל הינו 1.6 ₪ ברוטו לק"ג, ולאחר ניכוי הנחה בגין עמלת סיטונאי, מגיע המחיר נטו ל- 1.3 ₪ לק"ג באספקה מידית. באשר למחיר הלימון, נטען כי הוסכם על מחיר נטו של 7.5 ₪, ללא הורדות, ללא הגבלת כמות, קרי כמות הלימון שתיקטף תישלח לנתבעים, ויסופקו בתוך שבוע ימים ממועד קבלת אריזות לצרכי משלוח, שיסופקו ע"י הנתבעים.

לטענתו, סופק לנתבעים ביום 23.8.11 בצל במשקל של 22,000 ק"ג שעלותם הכוללת מגיעה לכדי 28,607 ₪. ברם, הנתבעות לא שילמו לתובע את מלוא התמורה המגיעה לו בגין עסקת הבצל ונותר חוב בסך של 3,192 ₪. ייאמר כבר כאן, כי בגרסת התובע חל שינוי בכל הנוגע למשקל הבצל שסופק לנתבעות, כך שתחילה נטען בכתב התביעה כי התובע שלח לנתבעות 23,080 ק"ג בצל וכי הנתבעות נותרו חייבות לו בגינם סך של 4,589 ₪. נטען כי הנתבעות הפחיתו ממשקל הבצל שסופק להן ע"י התובע, ומכאן הפער בין המחיר המוסכם בגין עסקת הבצל לבין המחיר ששולם בפועל. בהקשר זה, מפנה התובע לרישומי שקילה שנעשתה על ידו ביום משלוח הסחורה אל הנתבעות (נספח ב' לתצהירו), ובהם מופיע כי משקל הבצל שסופק לנתבעות הינו 23,080 ק"ג, לעומת חשבונית שהנפיקה הנתבעת 1, ובה נרשם כי משקל הבצל שסופק ע"י התובע הינו 21,410 ק"ג.

בהתייחס לעסקת הלימון, טוען התובע כי ביום 29.8.11 סיפק לנתבעות 9 משטחים של לימון, המהווים 312 ארגזי פלסטיק כולל 6 ארגזי מעשר, ובסה"כ 4519 טון נטו, כפי שנשקלו ע"י התובע, לאחר הורדת פחת של ארגזים ומשטחים. הסחורה האמורה סופקה בתוך 7 ימים מהמועד בו נתקבלו אצל התובע מאת הנתבעות 780 ארגזים לצורך הובלת הלימונים. על-פי שיטת התובע, הוא זכאי לקבל סך 33,892 ₪, לפי מחיר של 7.5 ₪ נטו לק"ג, ומשקל של 4,519 ק"ג. ברם, הנתבעות שילמו לתובע סך כולל של 3,500 ₪ באמצעות שתי המחאות ערוכות לפקודתו, שהאחרון  סירב לקבל. 

לטענת התובע, הנתבעות לא שילמו לו את התמורה המגיעה לו בגין עסקת לימון, בתואנה כי הלימונים שסופקו היו באיכות ירודה ולא תאמו מבחינת הגודל את ההזמנה, וכן בשל אי החזרת הארגזים לנתבעות שהכילו בתוכם את הלימונים שהשיבו הנתבעות אל התובע.

התובע דוחה בתוקף את טענת הנתבעים, כי קיבל מאת יעקובי ביום האספקה הודעה על איכותם הירודה של חלק מהלימונים שסופקו. עוד כופר התובע בגרסת הנתבעים, לפיה חלק מהסחורה הוחזר אליו באמצעות 210 ארגזים, שלגביהם טענו הנתבעות שלא הושבו ובגינם בוצע קיזוז מהתמורה המוסכמת המגיעה לתובע.

לטענתו, במסגרת העסקה דנן נתקבלו מהנתבעות 780 ארגזים ריקים, מתוכם הוחזרו 486 ארגזים ריקים, והיתרה העמדת על 312 ארגזים נשלחו עם סחורת הלימון שסופקה לנתבעות, ובכך למעשה הוחזרו מלוא הארגזים אל הנתבעות.

תמצית טענות הנתבעים

הנתבעים מאשרים בכתב הגנתם קיומה של העסקה נשוא התביעה והזמנת בצל ולימון מאת התובע, אך טוענים כי ההתקשרות נערכה בין התובע לבין הנתבעת 1 בלבד, באמצעות יעקובי ובתיווכו של מוחמד. לטענתם, בין התובע לבין הנתבעת 3 לא היה כל קשר עסקי וכי החשבונית שהוצאה ע"ש האחרונה (נספח ז' לתצהירו של התובע) נוגעת להחזרת הארגזים שנמסרו לתובע לצורך הובלת הלימונים, למחסן משותף של הנתבעות שהינן חברות אם ובת.

באשר לנתבע 2, טוענים הנתבעים כי הלה משמש כמנכ"ל הנתבעת 1, הוא אינו נושא באחריות ו/א ערבות אישית לפירעון החוב הנטען, ולפיכך אין לתובע עילת תביעה כנגדו באופן אישי ודין התביעה כנגדו להידחות על הסף.  

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי הבצל שסיפק התובע נשקל בעת כניסתו לחצרה של הנתבעת 1, ולפי השקילה שנערכה התברר כי נשלחה כמות ברוטו של 23,461 ק"ג בצל, ולא 23,080 ק"ג, כטענת התובע. ממשקל זה הפחיתה הנתבעת 1 את משקל המשטחים, הקרטונים והמעשר, כך שמשקל הבצל שסופק בפועל ע"י התובע הגיע ל- 21,410 ק"ג נטו. בהקשר זה, נסמכת הנתבעת 1 על רישומי הכניסה והמיון שנערכו במפעלה במעמד קבלת הסחורה – נספח ג' לתצהירו של יעקובי. הנתבעים טוענים, כי התובע לא סיפק בצל למעשר, כפי שהוסכם עמו, ולכן הופחת מעשר בשיעור 1% מכמות הסחורה שסופקה, המהווה 13 אריזות בצל, וזאת על פי הוראת משגיחי הכשרות המחושב על ידם בהתאם למשקל הנכנס למפעל הנתבעת 1. 

בהתייחס לאספקת הלימון, אישרו הנתבעים את טענת התובע, לפיה הוא שלח 312 ארגזים במשקל 4,519 ק"ג, אך טענו כי הלימונים שסיפק התובע לא תאמו את ההזמנה, לא מבחינת הגודל ולא מבחינת האיכות. בהקשר זה, טענו הנתבעים כי הזמנת הלימון הייתה לפי מצג לימון בקוטר 65-75 מ"מ, ואילו הלימונים שהתקבלו היו קטנים ובאיכות ירודה. נטען כי הודעה על כך נמסרה לתובע כבר ביום קבלת הסחורה, וכי חלק מהסחורה בכמות של 3158 ק"ג הוחזרה אליו בתוך 210 ארגזים ביום 04.09.11. ייאמר כבר כאן, כי תחילה טענו הנתבעים כי הסחורה הפגומה הוחזרה לתובע ביום 30.08.11. בהמשך, הוגשו תצהירים מתוקנים, בהסכמת ב"כ התובעת, ובהם תוקן מועד החזרת הלימונים ליום 04.09.11.

לטענת הנתבעים, הסחורה הפגומה הוחזרה לתובע עפ"י סיכום עמו ובהסכמתו המלאה, וכי התכחשותו לכך עומדת בסתירה עם שלל ראיות בכתב ועדויות בע"פ שהביאו הנתבעים בפני בית המשפט והמוכיחים ברמה הנדרשת את השבת הסחורה הפגומה לתובע ביום 04.09.11, כגון עדות הנהג של הנתבעת 1 אשר הוביל את הסחורה הפגומה בחזרה אל התובע. 

הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי התובע לא החזיר לנתבעות את הארגזים, 210 במספר, שבהם הובלה הסחורה הפגומה בחזרה אליו, ולכן קוזז ממחיר הלימון שווי הארגזים הללו. עוד קוזז ממחיר העסקה עלות הלימונים שהוחזרו לתובע, כך שמחיר הלימונים לאחר הקיזוזים הגיע, לשיטת הנתבעים, לסך של 1,326 ₪.    

לגרסת הנתבעים, הם היו נכונים ומזומנים לשלם לתובע את התמורה המגיעה לו בגין הלימון שסופק בפועל, לאחר ניכוי שווי הארגזים וקיזוז הסחורה שהוחזרה אליו, כאמור. אולם, היה זה התובע שסירב ליטול לידיו את ההמחאה שהכינה עבורו הנתבעת 1 בתמורה לעסקת הלימונים ובחר לנקוט בהליך דנן כנגד הנתבעים.

דיון ומסקנות